אני זוכרת את עצמי עם האף על הקרקע, מוצפת רגשות אשמה.
איך יכולתי לעשות את זה למי שאני הכי אוהבת?
לא ראיתי את אמא שלי במשך שבועיים, בזמן שהייתי עסוקה בעבודה בהכשרות של מורים ומאמנים. זו הייתה חוויה מדהימה עם שיתופים מעולים, כל כך ייחודי כמו שלא היה מעולם. עכשיו הזדמן לי לבקר את אמא שלי לשבת, להירגע ולהתפנק. במקביל, הרגשתי אשמה. מה אני עושה? זה לא אחראי. נחשפתי להרבה נשים במשך השבועיים. הגרון שלי קצת דגדג, קורונה זוכרים? ועדיין, לא יכולתי לאכזב ולוותר על השבת עם אמא
סיבה ותוצאה: כשמעדתי ונפלתי, ידעתי מיד מה חשבתי שהוביל לכך.
עשיתי במשך השנים הרבה עבודה איך לאהוב את עצמי כמו שאני. עכשיו קל לי להסתכל לתוך עיניי ולומר, "אני אוהבת אותך." אני מוקפת באנשים אוהבים. יחד עם זאת, אמירת "את מוצאת חן בעיני" לא תמיד נכונה. יש לי תנאים –
אני חייבת להתנהג, לבקש יפה, להיות ילדה טובה.
אני אומרת "אני מצטערת" כל הזמן. מעולם לא הייתי מודעת לכך. מתחילה כל בקשה לעזרה בהתנצלות. הבת שלי הצביעה על כך ,ידעתי שזה נכון.
עכשיו במיוחד, אני תלויה לחלוטין בעזרה שלאנשים אחרים. אני מצטערת.
אחרי 24 שנות עבודה בשיטת לואיז היי החל משנת 1999, אני עדיין זוכרת. הייתי מאד צעירה וכבר לא אהבתי איך שאני נראית. אמרו לי שאני לא מתנהגת יפה, לא תלמידה או בת מספיק טובה. זה מושרש כל כך עמוק, לא הייתי מודעת לכך, עד כמה אמונה זו עדיין שולטת בי. LH אומרת, "כאב נגרם מאשמה". אני מבינה עכשיו ששיפוט, גם עם בשיחה פנימית, כמו בבית משפט, מביא לדין, לעונש.
עם כל הכאב והסבל שאני חווה עכשיו, אני בטוחה שזו פריצת דרך עבורי.
כשבוע לאחר הניתוח לתיקון צוואר הירך, בתוך כאבים עצומים התעוררתי לבוקר חדש. לפתע זכרתי ש"אני יכולה לחשוב מה שאני בוחרת". אני יכולה לוותר מיד על רגשות האשמה, על אמונה שאינני יכולה, או כל תחושה שלילית אחרת. אמרתי לבעלי, חזרתי! החיים שלי הם שלי לחיות אותם כפי שאני בוחרת. מאותו רגע שיתפתי פעולה עם כל דבר נפשי או גופני שיכול לעזור לי להתרפא בידיעה ששיעור מדהים, פריצת דרך של ממש בע"ה מוכנה עבורי.
ואתם, ערב פסח, חג החרות, זוכרים שבחשיבה יש לכם חופש של ממש?
אין צורך לטפח אמונות ישנות שלא מקדמות, להגיב דרך החושים על כל הסובב. זה זמן נפלא לתרגל חשיבה ייחודית של כל אחד מכם, תמיד לכיוון מימוש חלומותיכם. בהצלחה!
שבת שלום וחודש של חרות
חג כשר ושמח
באהבה
בקי
Comments